LEORA CHESHIN
FINE ART PHOTOGRAPHER
PUBLICATIONS
"With passion, irony, and a sensitive eye, Leora Cheshin skillfully records images found on the streets and on crumbling walls,
as she transmutes them into artworks charged with visual and psychological intrigue."
Lois Stavsky, curator, New York
ARTICLES, PRESS AND LINKS
״חשין ליקטה כאן יצירות שמנציחות צמדים וזוגות מסוגים שונים – חיות, אנשים ויצורים דמיוניים – אוהבים, רבים, אוכלים, מתבוננים, עצובים או צוחקים, בשלל סגנונות יצירתיים. מעבר לצילומים עצמם, עריכת הכפולות המעולה הופכת את הדפדוף לחוויה מרתקת בפני עצמה, כי בכל כפולה מצולמת מתכתבים שני הצדדים זה עם זה בצורה יפהפייה, המעוררת מחשבה ורגש. וכמה משמח לראות שיש בתוכנו יוצרים מוכשרים כל כך שמקשטים את העיר בהתנדבות, וכל הכבוד למי שעזרו לחשין לזהות את מרביתם״.
אמני רחוב שידפדפו בספר באחת החנויות הנ"ל וימצאו בו מיצירותיהם מוזמנים לפנות אל ליאורה חשין ולקבל עותק במתנה.
עטרה אופק "המתלהבת" 28-9-22
From Sha‘arei Chesed to Sha‘arei Mishpat | 2018 | משערי חסד לשערי משפט
"The title of the book is a play on traditional Hebrew terms: David Cheshin grew up in Jerusalem's Sha‘arei Chesed (Gates of Kindness) neighborhood, and in his career as a jurist and judge reached the senior position of President of the Jerusalem District Court – Sha‘arei Mishpat (Gates of Justice).
Leora, his wife, wrote this book about their life, featuring historic pictures and her own contemporary photographs". Prof. Raphi Jospe
"ר' אל'ה נחום וגולדה אשתו. נחמיה ופינא ריילא. לייב ופרידה יפה. בנימין זאב וחנה ליבא. ובנימין ומלכה. פרוש וחשין ויפה. רחוב השל"ה ורחוב אלחריזי. ייחוס וחיידר. ליטבקְס וברסלברס. עץ חיים ו-ויז'ניץ. מלצרות ובניין. תופים ומחולות. שערי חסד ושערי משפט. מדרגות אבן ירושלמית, מעקות ברזל, עציצים של פחיות שימורים ופרחי גרניום. נטורי קרתא ותרנגולות, צמחי תבלין ושאר ירקות. המהר"ל מפראג ודוד המלך. טל ואדם.
כל המילים והתמונות השמחות, של מילון חשין (דוד וליאורה) השלם, פורצות בספר שלפנינו ויוצרות מסכת מרנינה ומשיבת נפש.
מילים, תמונות, קול הנעימה הבלתי נראית של הנשמה היתירה ושאָר הרוח המרחפים מעל כל דף בספר שלפנינו. סימפוניה של ריחות וצבעים, מראות וקולות. להאיר את העיניים ולשמח את הלבבות". פרופ' אביעד הכהן
On the Way | 2018 | על הדרך
"On the Way is the fourth book by artist Leora Cheshin, a wandering photographer who documents the lives of everyday elements. As in her previous books: Befriend Your Demon – Tel Aviv Street Art, Do Not Disturb – Israel Street Art, and Perurim, Cheshin goes to the familiar and close at hand, which carries within it what has long gone.
On the Way is a book of walking and discovering, of wandering and observing, of being and listening. Being on the way is a constant state of movement, a quest for question marks. It is a continuing walk with no deadlines nor design. Cheshin walks around, and not towards anything. Around the house, around the neighborhoods that surround it. She is around.
The title On the Way carries dual meaning: it is a common expression for everything that is casual and obvious, but it is also an indication of the method, of the artist’s approach and style. Cheshin’s way is the casual one. It is the attention to the peripheral and fragmented – to the decaying which is still living: deprived of its past essence and yet a relic that preserves history.
The lack of intervention is the essence that complements it. Cheshin documents things as they are, not touching, not rearranging nor removing -- "Zero action," as it is called in the world of Daoist thought. She allows things to be what they are. "To do so without knowing you are doing so – this is the way," said the Chinese philosopher Zhuang Zhou.
On the Way is an invitation to a road of a thousand sunrises, which illuminates the margins of the world like an act of contemplation. In the words of the philosopher Martin Heidegger: "Modes of thought contain that mysterious quality, that allows us to walk them back and forth.” Dr. Tal Frenkel Alroy
"על הדרך הוא ספרה הרביעי של האמנית ליאורה חשין, צלמת משוטטת המתעדת את חיי החומרים שמהם עשוי היומיום. כמו בספריה הקודמים: אמנות רחוב בתל אביב - Befriend Your Demon, , אמנות רחוב בישראל - Do Not Disturb, ובספרה פירורים - Perurim – חשין הולכת אל הקרוב והמוכר שנושא בקרבו את מה שחלף ועבר.
על הדרך הוא ספר על הליכה וגילוי, על שוטטות ועל שהות, על הוויה ועל קשב. היות בדרך הוא מצב מתמיד של תנועה, חיפוש אחר סימני שאלה.
זוהי ההליכה ללא קוצב זמן וללא לוח מטרה. חשין הולכת סביב, ולא אל. סביב הבית, סביב השכונות הסמוכות לבית . היא נמצאת בסביבה.
הכותרת "על הדרך" נושאת משמעות כפולה: היא ביטוי שגור לאגבי, לבו-זמני, למובן מאליו, והיא גם הצבעה על השיטה, על דרך הפעולה. הדרך אצל חשין היא האגבי. היא תשומת הלב
אל המוסט, השולי, המקוטע – אל הגוסס שהוא עדיין חומר חי, נטול הילה ובכל זאת שריד שמשמר את ההיסטוריה.
אם התנועה היא הדינמיקה במרחב הדרך, חוסר ההתערבות הוא המהות שמשלימה אותה. חשין מתעדת את הדברים כפי שהם, לא נוגעת, לא מביימת ולא מזיזה. "אפס מעשה", כפי שזה קרוי בעולם ההגות הדאואיסטי, היא מניחה לדברים להיות מה שהם. "לנהוג כך מבלי לדעת שאתה נוהג כך – זאת היא הדרך", אמר צ'ואנג טסה.
על הדרך הוא הזמנה לדרך בת אלף זריחות, המאירה את שולי העולם כמו מעשה הגות. וכבר אמר הפילוסוף מרטין היידגר: "דרכי הגות טומנות בחובן את התכונה המסתורית, שאנו יכולים לצעוד בהן קדימה ואחורה". ד"ר טל פרנקל אלרואי
Perurim & Eretz Ha'Hayim | Jaffa Museum | March 2015
Israel 21c | Rachel Neiman | March 20 2015
"The exhibition is composed of two series of photographs. These continue the corpus of works that explore the space of "our life" as a rabble of scratches and cracks. Perurim in the home area and Eretz Ha'hayim in the cemetery document what is happening in front of the camera wandering in the corners. Remainders of creased substance that was once light, object, flower, person, and now is like a shadow in the edge of a memory." Tal Frankel Alroy
101 Jerusalem Radio | "Shnayim Yachdav" | Judaism, Art and Culture Magazine | Lea Sklar | May 2018
Archive | Artists' House Jerusalem | Leora Cheshin
Weiner Zeitung online | Schreiende Hauswände | March 13 2015
Wina magazin | Michael Ortner | April 2015
Time Out Magazine | Matan Abramovich | November 5 2011
Ha'aretz | Avital Burg | March 18 2010
The Jerusalem Report | Anne Sassoon | August 3 2009
Opuntia Vulgaris | Tova Osman Gallery, Tel Aviv | October 2008
"Leora Cheshin has been studying local flora through the lens for many years. In the current exhibition, she concentrates on the sabra cactus in an attempt to see if a new look is possible, free of the emotional and political burdens of the past." Nurit Yarden
Beyond The Portrait | The Artists' House, Jerusalem | March 2001
"each picture group includes one photograph with a striking similarity to the childhood photograph of the subject, a sort of ariadne's thread guiding the viewer from the past into the present. The photographs beckonthe viewer o explore the connection between the photographs, expressions and handwriting, and the past and the present." Ayana Friedman
מעבר לדיוקן | בית האמנים, ירושלים | מרץ 2011
בצילומיה מוליכה ליאורה את הצופה אל מחוזות הילדות והנפש, במסלול הזיכרון האישי של כל מצולם, דרך מגוון רחב של הבעות פנים המסגירות תהליכים נפשיים, ודרך כתב ידם של המצולמים. העבודות עשויות כמין ספר: אנו קוראים בו הן את כתב ידו של המצולם והן את הבעותיו ותווי פניו, "הכתובים" שואות שורות שורות [ואפשר לצפות בהן במאוזן, במאונך וגם באלכסון]. בכתבי היד הללו אפשר לקרוא ולהתרשם מתוכנם, כשם שאפשר לבחון אותם מן הבחינה הצורנית – מעין שרבוט-רישום.
ליאורה מתמקדת בצילומיה בפניהם של המצולמים על הבעותיהם המשתנות, מבלי להוסיף פרט כלשהו – רקע, גוף או כפות ידיים – שיש בו כדי לפרש את אופיו של המצולם. המצלמה הקרובה כל כך לפני המצולמים, תרה ובולשת בהם ומתעדת פרטי פרטים: נמשים, כתמי עור, כיוון צמיחת השיער, אופן הנחת האיפור וכל רמז דק של הבעה.
התהליך מעלה על הדעת סרט בדיוני שהגיבור נכנס בו אל כלי רכב ממוזער, משייט בגוף האנושי ונפעם מעוצמתו ומפעולותיו. קירוב הצופה אל פני המצולמים כמוהו כמסע מחקר בפני האדם, שאמור לסייע לו לפרש את התכנים הנלווים להבעות, למשל אופי ומצב רוח דרך קריאה נכונה של "סימני דרך טופוגרפיים": קמטי ההבעה שלצדי הפה, הגבות, השפתיים ומבטי העיניים.
ליאורה הכפילה את מספר הדיוקנאות לתשעה, כל דיוקן שונה ממשנהו בסוג ההבעה ובעוצמתה, בזווית של הטיית הראש, בכיוון המבט ובנפילת קרני האור על הפנים. הצלליות בפנים משתנות, כמו גם ההבעות. הבעות הפנים מזכירות סרט אילם שאין לו טקסט נלווה המפרש אותו. משימה זו מוטלת על הצופה.
בכל תשיעייה של צילומים מופיע אחד שהבעתו דומה ביותר לצילום הילדות, מעין חוט אריאדנה, המנחה את הצופה מן העבר אל ההווה.
הצופה מוזמן לחקור את הקשרים שבין הצילום לבין ההבעות, הכתב, העבר וההווה של המצולמים. עיינה פרידמן, מרצה לאמנות ואוצרת תערוכות
"Leora Cheshin has created a series of portraits that move between personal memory and photographic fact. Every aspect has its own truth, and each sheds light on the other. Two frames, linked together, open up like a book. On one side is a childhood snapshot chosen by the subject. Some of them are torn at the edges, some folded over the years, some blurred, but each one is unique, precious and meaningful to its owner. Next to it is a handwritten text which responds to the image.
Memories are evoked, analysis of past events, messages conveyed between the adult and the child that was, and the handwriting itself communicates something of the personality. On the adjoining frame are nine close-ups of the subject, recently photographed by Cheshin in a corner of her garden, and placed in rows three by three, with none more prominent than any other. She has chosen to work with friends and colleagues, with whom she shares a basis of mutual trust and respect, and so there is a ring of authenticity to the work. Direct, spontaneous, colourful, intimate, capturing a range of moods and movements, they contrast with the small, grey, historic document on the other side.
Cheshin's purpose is to open doors rather than make definite statements. Stories emerge from these multi-faceted portraits which lead to another generation of ideas - about parenting, immigration, the Holocaust. They suggest that perhaps Israeli children have had a very different experience of childhood - those whose parents were survivors, or immigrants who always felt foreign. Poverty and hardship exist everywhere, but in Israel it has its own character among people, previously settled, whose lives have been disrupted.
Judging by the many messages from viewers of this work, it stimulates people's memories about their own lives. Fragments of Israel's diverse history come up, and reflections of the times people have lived through.
Cheshin interacts with her subjects, allowing them as much space in the project as she allows herself. But the final interactive element is the viewer himself, who reads between the images and texts and creates his own picture". Anne Sassoon
BOOKS
